<h1>לי</h1>
<h2>דף קלג:</h2>
גרסינן ביש נוחלין ת"ר מעשה באחד שלא היו בניו נוהגין כשורה. מה עשה עמד וכתב כל נכסיו ליונתן בן עוזיאל. מה עשה יונתן בן עוזיאל מכר שליש והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש. בא עליו שמאי הזקן במקלו ותרמילו וכו', עד מעיקרא סבר משום מעשה בית חורון דתנן מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר הימנו הנאה. אמר לחבירו חצר זו וסעודה זו נתונין לך במתנה, ואינן לפניך אלא על מנת שיבא אבי כאן ויאכל עמנו בסעודה וכו', עד אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה. ובנדרים פרק השותפים [מ"ח ע"א] מפרש רבא תרין לישני בלא שנו אלא שאמר לו אינה לפניך וכו', כדאיתא התם. ובירושלמי פרק השותפין [נדרים פ"ה ה"ו] גרסינן הכי, שמונים זוג של תלמידים היו להילל הזקן. גדול שבהן יונתן בן עוזיאל וכו', עד א"ר יוסי אכן הוה עובדא יונתן בן עוזיאל הדירו אביו מנכסיו ועמד וכתבן לשמאי. מה עשה שמאי מכר מקצת והקדיש מקצת, ונתן לו מתנה את השאר. אמר כל מי שיבא ויעיד על המתנה הזאת יוציא מיד הלקוחות ומיד הקדש ואחר כך מיד זה. רבי ירמיה בעי מעתה אין אדם נותן מתנה לחבירו על מנת שלא יקדישנה לשמים. ונראה לי דאמעשה בית חורון הוא היה מתמה רבי ירמיה. ומשני (מיני) [כיני] מתניתא כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה הערמה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה.
והרב רבי יואל בר יצחק הלוי [כתב לי] יעיין מר במתנה על מנת להחזיר אם נגנב או נאבד, אם חייב לשלם או לאו. דנהי דחייב להחזיר כל זמן שהוא בעין, מיהו כשנאבד או נגנב פטור שהרי לא קיבל עליו אחריות או לא. מאי.
והשבתי על בעיא דמרי. רבינו שמואל פירש כך, ונראה בעיני דאם מת השור בתוך הזמן דפטור מלשלם. דלא הוי שואל להתחייב באונסין. ואף לא שומר שכר להתחייב בגניבה ובאבידה. אלא מקבל מתנה הוא ולא יתחייב אלא בפשיעה. כן כתב רבינו שמואל ביש נוחלין [ב"ב קל"ז ע"ב] אמילתיה דרבא אמר רב נחמן שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזיריהו
